'Haguigah
Daf 13b
משנה: הַטּוֹבֵל לַחוּלִין וְהוּחְזַק לַחוּלִין אָסוּר בַּמַּעֲשֵׂר. הַטּוֹבֵל לַמַּעֲשֵׂר וְהוּחְזַק לַמַּעֲשֵׂר אָסוּר לַתְּרוּמָה. הַטּוֹבֵל לַתְּרוּמָה וְהוּחְזַק לַתְּרוּמָה אָסוּר לַקּוֹדֶשׁ. הַטּוֹבֵל לַקּוֹדֶשׁ וְהוּחְזַק לַקּוֹדֶשׁ אָסוּר לַחַטָּאת. הַטּוֹבֵל לֶחָמוּר הוּתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הוּחְזַק כְּאִילּוּ לֹא טָבָל׃
Traduction
Si l’on prend un bain légal avant de manger du profane, en ayant l’intention de ne rien manger d’autre, c’est insuffisant pour manger de la dîme; si le bain a été pris en vue de la dîme seule, il est insuffisant pour manger de l’oblation; si l’on a pris un bain en vue spéciale de manger de l’oblation seulement, c’est insuffisant pour une autre sainteté; un bain spécial pris pour cette dernière est insuffisant pour l’eau de l’aspersion. Mais en ayant pris un bain pour une série plus sévère, on peut manger du moins grave. Enfin, si l’on s’est baigné sans but légal, le bain ne comptera pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הטובל לחולין והוחזק לחולין. שנתכוין לטהר לחולין ואע''ג דלחולין לא בעי כוונה לרבותא קאמר שאע''פ שנתכוין והוחזק לטהרת חולין אפ''ה אסור במעשר שני לאכילה עד שיטבול לשם אכילת מעשר וכן בתרומה לא מהני כוונת מעשר אבל לנגיעה א''צ כוונה לא לתרומה ואצ''ל למעשר:
אסור לחטאת. ליגע במים המקודשים באפר פרה:
טבל ולא הוחזק. לא נתכוין לטבילה כלל אלא לרחיצה בעלמא:
כאלו לא טבל. למעשר וכ''ש לתרומה ולקדש אבל לחולין לא בעינן כוונה כדאמרן:
הלכה: וְחוּלִין צְרִיכִין כַּווָנָה. דְּרוֹבָא אֲתַא מֵימוֹר לָךְ. אֲפִילוּ טוֹבֵל לַחוּלִין וְהֹחְזָק לַחוּלִין אָסוּר בְּמַעֲשֵׂר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמִינְייָן הַחוּלִין כֵּן מִינְייָן הַמַּעֲשֵׂר. כָּאן לָאֲכִילָה וְכָאן לַמַּגָּע. הַטּוֹבֵל סְתָם מוּתָּר בְּכוּלָּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּמְזוּקָּק לְכוּלָּן. עוֹדֵיהוּ רַגָלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּמַּיִם מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְכָל טַהֲרָה שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
Est-il besoin d’appliquer (le bain) en vue du profane? Non, mais on a voulu établir une extension et dire que, tout en ayant pris un bain légal en vue de manger seulement du profane, il est défendu de manger de la dîme. Mais R. Éléazar n’a-t-il pas dit (73)''''''J., (Berakhot 8, 4); (Sota 5, 2) ( 20b).'''''' qu’il y a le même nombre de degrés (1 et 2) pour le profane et pour la dîme? (Pourquoi donc y a-t-il une distinction?) —Il y a une différence pour le manger, non pour le contact. Si l’on prend un bain légal sans aucune destination, il servira à tout; selon R. Yohanan, il en est ainsi lorsque le bain était nécessité par toutes les saintetés, et au moment d’avoir les pieds dans l’eau l’homme se proposera d’avoir la pureté exigible pour chacune d’elles.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חולין צריכין כוונה. בתמיה:
ומשני דרובא. רבותא אתא מימור לך וכו' כדפרישית במתני':
ופריך לא כן אמר ר''א. בברכות פ''ח כמנין החולין ראשון ושני כן מנין המעשר ומ''ט מחמרינן כאן במעשר:
כאן. במתני' לאכילת מעשר שני שהחמירו:
וכאן. מה דאמר ר''א למגע מעשר שאין השני עושה שלישי כמו בחולין:
הטובל סתם מותר בכולם. וכדמפרש ר' יוחנן דלא בטובל סתם ולא הוחזק כלל אמרו שהרי שנינו טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל למעשר ומכ''ש לכולן אלא דה''ק שהיה מזוקק לכולן לאכילת מעשר ולתרומה ולקדש וע''מ כן ירד לטבול אבל בשעת הטבילה טבל סתם ולא פירש בזה הוא דאמרינן מותר בכולן דמכיון שהיה מזוקק לכולם ולפיכך ירד לטבול הוי כהחזיק לכולם ולא בעינן עד שיפרש נמי בשעת טבילה:
וְלַחַטָּאת אִם נִיטְמְאוּ יָדָיו נִיטְמָא גּוּפוֹ׃ אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא שֶׁחִידְשׁוּ טוּמְאָה לַחַטָּאת. אֶלָּא אָֽמְרוּ. הַמִּיטָּמֵא טוּמְאָה קַלָּה כְמִיטָּמֵא טוּמְאָה חֲמוּרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טָה֗וֹר. הַגַּע עַצְמָךְ. אֲפִילוּ אַתְּ אוֹסְפוֹ 13b בְמַגְרֵיפָה אָֽמְרָה תוֹרָה טָה֗וֹר. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּמַגְרֵיפָה שֶׁלְמַתֶּכֶת. וַהֲלֹא פְשׁוּטֵי כְלֵי מַתָּכוֹת טְמֵאִין. אִם בְּמַגְרֵיפָה שֶׁלְעֵץ. לֹא כְעוֹמֵד מַחְמַת דָּבָר טָמֵא הוּא. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹסְפוֹ בְּנֶסֶר. וְאֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא יִנָּשֵׂא עָלָיו. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹסְפוֹ בְּמַלְתֵּרָא עָבָה. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. מַה בֵין אָדָם טָהוֹר לַחַטָּאת לִכְלִי רֵיקָן טָהוֹר לַחַטָּאת. אָמַר לֵיהּ. וְאָסַ֣ף טָה֗וֹר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִ֣ישׁ. אֶלָּא לִיתֵּן טַהֲרָה מְעוּלָּה לָאִישׁ לַעֲשׂוֹתוֹ כְמֵי חַטָּאת וּכְאֶפֶר חַטָּאת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הֵיסֵּט שֶׁטִּיהַרְתִּי לָךְ בַּשֶּׁרֶץ טִימֵּאתִי לָךְ כָּאן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ולחטאת וכו' לא שחידשו טומאה לחטאת. כלומר לא תפרש דמיירי במה שחידשו איזו טומאה שנוהגת בחטאת בלבד ובהא הוא שאמרו נטמאו ידיו נטמא גופו ולא מיירי בטומאת ידים שנוהגות אף בתרומה וקדש דלא היא דלא מיירי בחידוש טומאה אלא כך הוא שאמרו המיטמא טומאה קלה לתרומה ולקדש כגון נטמאו ידיו שאינה אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין של תרומה וקדש הרי הוא כמיטמא טומאה חמורה לחטאת וניטמא נמי גופו וצריך טבילה:
ואסף איש טהור את אפר הפרה. ודריש מה ת''ל טהור והלא כל מעשיה בטהרה אלא הגע עצמך אפי' את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור וכלומר דזה בא ללמדינו דהיאך שהוא אוסף את האפר נשאר הוא טהור. ועד אם יניח מחוץ למחנה ולבתר היא דכתיב וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב ולא מקודם וכדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין. ובמה הוא אוסף אם במגריפה של מתכות והלא אפי' פשוטי כלי מתכות טמאין ומטמאין מחמת אפר הפרה וחוזרין ומטמאין להאוסף מיד ואם במגריפה של עץ פשוטיהן דוקא הן טהורין אבל הכא במגריפה דהיא בכלי קבול לקבל את אפר הוא גורף וא''כ קשה וכי לאו כעומד האפר מחמת דבר טמא הוא דכלי עץ שיש בו בית קיבול מיטמא ונטמא מחמת האפר ומיד הוא מטמא:
תיפתר באוספו בנסר. רחב ואין בו בית קיבול:
ואפשר שלא ינשא עליו. בתמיה וסוף סוף נטמא מחמת נושא אפר פרה:
במלתרא עבה. חתיכת עץ עבה הרבה ואינו נרגש משא האפר עליו:
מה בין אדם טהור לחטאת לכלי ריקן הטהור לחטאת. דתנן בפ''ט דפרה מי חטאת ואפר חטאת לא יעבירם בנהר ובספינה. דגזרו משום מעשה שהיה באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעיתה של ספינה והאהילו עליו ונטמאו. ולא ישיטם על פני המים. דדמי לספינה. ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד זה. דנמי דמי קצת לספינה. אבל עובר הוא במים עד צוארו. עובר הוא הטהור לחטאת ובידו כלי ריקם הטהור לחטאת. ובמים שאינן מקודשין. כך שנינו שם והשתא בעי מה בין אדם וכו' כלומר מ''ש דבנושא מי חטאת ואפר חטאת גזרו משום מעשה שהיה ומ''ש דבנושא כלי ריקם הטהור לחטאת דלא גזרו ולא ס''ל כמ''ד דטעמא דלא גזרו אלא דוקא כמעשה שהיה:
א''ל. מהכא דכתיב ואסף איש טהור מה ת''ל איש אלא ליתן טהרה מעולה לאיש המעביר אותם כמי חטאת ואפר חטאת עצמו שהן טהורין:
ר' יסא בשם רשב''ל. קאמר היסט וכו' כלומר התורה גילתה לטהר טומאת משא והיסט בשרץ ולומר לך מה שטיהרתי לך כאן בשרץ טמאתי לך כאן וא''כ די שנרבה חומר טהרה באדם הנושאן אבל לא בכלי ריקם הטהור לחטא':
'Haguigah
Daf 14a
משנה: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁים מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְהָֽיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ כָּל יָמָיו וְהָֽיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת׃
Traduction
Les vêtements d’un homme du peuple sont considérés comme impurs par pression (au 1er degré) pour les Pharisiens (soucieux des lois); les vêtements de ceux-ci sont impurs au même degré pour les mangeurs d’oblation; les vêtements de ces derniers sont impurs au même degré pour ceux qui mangent des saintetés; enfin les vêtements de ceux-ci sont aussi impurs pour ceux qui aspergent l’eau de pureté. Joseph b. Yoézer était l’homme lé plus pieux du sacerdoce; et pourtant sa nappe était tenue pour impure s’il s’agissait de manger des saintetés. Yohanan b. Godgoda a mangé toute sa vie dans un état de pureté digne des consécrations, et pourtant sa nappe a été considérée comme impure à l’égard de l’aspersion d’eau purifiante.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בגדי עם הארץ. הן כמדרס הזב:
לפרושים. האוכלין חוליהם בטהרת חולין כדאמרינן בגמרא דשמא ישבה עליהן אשתו נדה וע''ה אינו נזהר בכך ומטמאין מדרס לטמא אדם ובגדים כדכתיב בנדה וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו:
בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. חסר במתני' מעלה אחת לפי המדריגות והכי איבעי ליה למיתני בגדי פרושין מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה היינו לכהנים בתרומתן דחמש מעלות נשנו כאן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שעירה אצל אלו ומתוך שהן אצלם כאלו לא שמרם גזירה שמא ישבה עליהן אשה נדה ולא נזהרו ובגדיהם טמא מדרס:
יוחנן בן גודגדא היה אוכל חולין על טהרת קדש כל ימיו. שהיה אוכלן בטהרה ונזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקדש כאלו היו קדש:
והיתה מטפחתו מדרס לחטאת. אבל לא לקודש דקסבר חולין שנעשו על טהרת קדש כקדש דמו. ולענין הלכה מסקינן בפרק דלקמן דאחת עשרה מעלות נשנו שם בחומר בקדש מבתרומה ושש מעלות הראשונות עשאום בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות שהן מן הכלי מצרף מה שבתוכו והלאה עשאום בקדש בלבד אבל לא בחולין שנעשו על טהרת קדש אלא הן החמש אלו כחולין ולפיכך חולין שנעשו על טהרת הקדש אינו טמא בהן אלא הראשון והשני פוסל בהן והשלישי טהור כשאר חולין וכת''ק דמתני' דסוף פ''ב דטהרות:
הלכה: רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַגָעוֹת שָׁנוּ. רִבִּי זְעוּרָה בָעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מֵאֵיכָן נִיטְמָא הַבֶּגֶד הַזֶּה מִדְרָס. אָמַר לֵיהּ. תֵּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְעַם הָאָרֶץ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו עֲרוּמָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כַּמָּה דַתְּ אָמַר תַּמָּן. אֵין הֵיסֵּט בַּחוּלִין. וְיֵשׁ הֵיסֵּט בַּחוּלִין עַל יְדֵי מַגַּע. וְדִכְווָתָהּ אֵין מַשָּׂא בַּחוּלִין. וְיֵשׁ מַשָּׂא בַחוּלִין עַל יְדֵי מַגָּע. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. יָֽשְּׁבָה עַל הַכִּסֵּא וְנָֽגְעָה בוֹ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם מַשָּׂא הֲרֵי מַשָּׂא. אִם מַגָּע הֲרֵי מַגָּע. כְּמַה דַתְּ אָמַר בְּמַשָּׂא. עַד שֶׁיִנָּשֵּׂא רוּבּוֹ. וְדִכְווָתָהּ בְּמַגָּע. עַד שֶׁיִּגַּע בְּרוּבּוֹ.
Traduction
R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: c’est en cas de contact aux vêtements qu’ont lieu les impuretés par pression énoncées dans la Mishna. R. Zeira demanda devant R. Yossa: comment le vêtement d’un pharisien (un homme soucieux de pureté) peut-il être devenu impur par compression? Il est possible, répondit R. Yossa; que la femme d’un homme du peuple se soit assise dessus à nu (l’entachant de son corps). Samuel b. Aba demanda devant R. Zeira: puisqu’il est admis en général que, pour le profane, l’action de remuer de l’impur n’entache pas, cet acte provoquera-t-il l’impureté par le contact? Et de même, bien que le transport d’une impureté n’entache pas pour le profane, est-il effectif (propageant l’impur), s’il y a un contact? (Question non résolue). R. Samuel, frère de R. Oshia, dit que R. Jérémie demanda: si une femme impure est assise sur un siège et le touche de son corps, le rend-elle impur? Certes, fut-il répliqué, et en tous cas, il y a eu, soit transport (déplacement en s’asseyant), soit contact. Mais voici sur quoi porte la question: faut-il que la majeure partie ait été transportée, pour que le meuble soit impur, et de même faut-il avoir touché la plus grande partie, pour qu’il y ait transmission réelle d’impureté? (Point non résolu).
Pnei Moshe non traduit
גמ' במגעות שנו. הא דשנינו בגדיהן של אלו מדרס לאלו היינו אם נגעו בבגדיהם מיטמאין כאלו נגעו במדרס הזב והנדה וכדמפרש טעמא לקמיה ולאפוקי גופן עצמן אינן כמדרס כדקאמר לקמן:
מאיכן נטמא הבגד הזה. מדרסו של פרושין וכן שאר הנשנו במתני':
א''ל תיפתר וכו'. וגזרו חכמים שמא ישבה עליהן כשהיא נדה וכדפרישית במתני':
כמה דאת אמר תמן אין היסט בחולין ויש היסט בחולין ע''י מגע. כלומר בכל מקום ששנינו טומאת היסט כמו בפ''ה דזבים ובשארי מקומות לא מצינו שיהא נטמאות ע''י היסט הטומאה אלא ע''י מגע לפי שההיסט היא בכל מקום שהטהור הוא שהסיט את הטומאה כגון קורה שהיא מונחת על הכותל וטומאת מת או נבלה על קצה האחד וכיוצא בהן ובא הטהור לקצה השני והנידו מכיון שהניד את הטומאה שבקצה השני נטמא משום מסיט או נושא דזה הכלל כל דבר שמטמא במשא מטמא בהיסט וא''כ דבר המטמא בהיסט מטמא במשא. ולא מצינו שהטומאה המסיטה את אדם הטהור שתטמא אותו אלא בזב בלבד כדאמרי' בשבת בפ' ר''ע ואין מתטמא במשא או בהיסט אלא האדם בלבד ולא הכלים אלא דוקא במגע הוא דמתטמאין והא דנקט הכא אין היסט בחולין לאו דוקא דלא מצינו שום טהרה שתתטמא ע''י היסט כדאמרן אלא משום דבעי למימר ויש היסט בחולין ע''י מגעו וכלומר שאפילו חולין מתטמאין ע''י מגע טומאה השייכין להן כגון שני שנגע בראשון שנקרא פסול לפי שאינו מטמא עוד לשלישי בחולין:
ודכוותה אין משא בחולין. שאין מתטמאין ע''י משא:
ויש משא וכו'. אם דבר הניטמא במשא תטמא את החולין במגע כמו דאמרינן בדבר הנטמא ע''י היסט זהו כוונת הבעיא. ופשוט הוא למאי דאמרן ונלמד מכללי הטומאה האמורות במקומות הרבה שכל דבר המטמא בהיסט מטמא במשא ואם האדם הנטמא במשא נגע בחולין ודאי מטמאן כדין כל הנוגע באחד מן הטומאות שבתורה:
ישבה על הכסא. נדה שישבה על הכסא ונגעה בו מהו ומתמה הש''ס מה נפשך אם במשא וכו' ומאי תיבעי ליה:
כמה דאת אמר וכו'. כלומר הכי קא מיבעי ליה אם כמה דאת אמר גבי משא בעינן עד שינשא רובו כדשנינו בפ''ד דזבים ה''נ נימא ודכוותה במגע עד שיגע ברובו ולא איפשיטא הכא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵיאָה מַשְׁקִין טְמֵאִים. כֵּיוָן שֶׁהִשִּׁיקָהּ לַמִּקְוֶה. טֻהָרָה. דְּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּטְבּוֹל אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַה פְלִיגִין. בְּטוּמְאָה קַלָּה. אֲבָל בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה פְלִיגִין. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹדֵיהוּ רַגָלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּמַּיִם מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְכָל טַהֲרָה שֶׁיִּרְצֶה. פָּתַר לָהּ בָּאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל אוֹכָלִין 14a טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין גּוּפוֹ טָהוֹר בְּלֹא כַווָנָה. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַטַּהֲרָה מְעוּלָּה מִמֶּנּוּ [אֵינוֹ] צָרִיךְ כַּווָנָה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת וְיָֽרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ [שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין.] זֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁינִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם אַף הַשֵּׁינִי טָהוֹר. וְעוֹד הִיא בָאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְנוֹן שֶׁבִּמְעָרָה אִשָּׁה נִידָּה מַדִּיחָתוֹ וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלָתוֹ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם טָמֵא. וְתַנֵּי עֲלָהּ. רִבִּי יְהוּדָה מְטָהֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְנִידָּה לֹא טוּמְאָה חֲמוּרָה הִיא. הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלֵית לָהּ קִיּוּם.
Traduction
On a enseigné ailleurs (74)Toharot 8, 9.: ''lorsqu’un bâton creux contient des liquides impurs, il est pur dès que l’extrémité inférieure a été trempée à l’eau (par contact); tel est l’avis de R. Josué; selon les autres sages, il faut le tremper en entier. '' Or, R. Simon b. Lakish expose que la discussion a seulement lieu pour une impureté secondaire, et, pour une impureté grave, R. Josué exige aussi un bain entier. Selon R. Yohanan, la discussion de la Mishna est applicable aussi à une impureté grave. L’avis de Resh Lakish n’est-il pas contesté par l’enseignement qui dit qu’au moment d’avoir les pieds à l’eau l’homme se proposera d’avoir la pureté exigible pour chaque sainteté à son choix? (N’en résulte-t-il pas que ce contact d’eau suffit?) —C’est vrai lorsqu’on a mangé ou bu de l’impur (c’est moins grave qu’une impureté directe, qui exigerait un bain entier). Mais R. Jacob b. Zabdi ou R. Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Simon b. Lakish qu’en mangeant ou buvant de l’impur, le corps reste pur sans qu’il soit nécessaire d’aucune application? (Comment donc dire qu’en un tel cas le contact de l’eau suffit?) —L’application est inutile lorsqu’on a déjà adonné sa pensée à une pureté d’ordre supérieur. N’y a-t-il pas une Mishna opposée à l’avis de R. Simon b. Gamliel, disant (75)(Mikvaot 8, 6).: ''Si dans un bain ayant juste 40 saas 2 hommes rentrent ensemble se baigner, ils seront purs; mais si l’un rentre après l’autre, le 1er seul sera pur, non le second (la parcelle d’eau enlevée par le 1er rend le bain insuffisant); selon R. Juda, si les pieds du premier touchent encore à l’eau, le second sera pur (en raison de la jonction de l’ensemble). '' (Comment donc justifier ce dernier avis, selon R. Simon b. Lakish, qui attribue même à R. Josué l’exigence d’un bain entier pour une impureté grave)? —Là aussi, fut-il répondu, il s’agit du cas où l’on a mangé ou bu de l’impur (ce n’est qu’une impureté légère). — N’y a-t-il pas une autre Mishna opposée à l’avis de R. Simon b. Lakish, disant (76)(Makshirin 4, 6).: ''Une femme menstruée peut rincer un radis dans l’eau d’une caverne (qui, en raison de son attenance au sol, ne propage pas l’impureté), et ce radis restera pur; mais si en le retirant de la caverne, elle laisse une goutte d’eau sur ce radis, il deviendra impur par son contact (par celui de la femme menstruée);'' et il a été dit à ce sujet: R. Juda le déclare pur au nom de R. Josué, si peu qu’il touche encore à l’eau (on suppose une jonction complète avec le sol); or, la menstrue n’est-elle pas une impureté grave (pourquoi R. Josué le déclare-t-il pur)? En effet, il y a là opposition évidente à l’avis de R. Simon b. Lakish, d’après lequel ce cas spécial ne serait pas maintenu.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ח דטהרות:
מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה. שחיבר קצה אחד מן המקל במקוה אע''פ שלא הטביל כולו טהרו כל המשקין טמאין שבראשו האחר בתורת השקה דס''ל קטפרס חיבור הוא:
וחכ''א עד שיטביל את כולה. דס''ל קטפרס אינו חיבור ופליגי ר' יוחנן ורשב''ל אם פליגי נמי בטומאה חמורה כגון שנגעו בטומאה שהיא מן התורה:
מתניתא. ברייתא שהובא לעיל עודהו רגליו וכו' יכול להחזיק עצמו לכל טהרה שירצה והרי הכא באדם עסקינן וטומאה חמורה היא שמטמאה לאדם ואם ר' יהושע מודה בטומאה חמורה דלא אמרינן קטפרס חבור וא''כ הכא דרגליו משוקעות במים ואתה אומר דעדיין הוא יכול להחזיק עצמו לכל מה שירצה וכחיבור היא למקום רגליו משוקעות במים האי ברייתא דאתיא כמאן:
פתר לה. כגון באדם שאכל אוכלין טמאין וכו' דטומאתו טומאה קלה היא שאינה אלא מד''ס ואתיא כר' יהושע:
ופריך לא כן וכו'. וא''כ א''צ כוונה כלל לטומאה זו ומשני מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה דהא אמרינן מחזיק עצמו לכל מה שירצה ואפי' לטהרה מעולה כגון לתרומה ולקדש א''כ ודאי אין עוד צריך כוונה יותר וכלומר תנא דברייתא אשמעינן דאף שהוא צריך לטהר עצמו לטהרה מעולה ומשים לבו אפשר שנטמאתי באיזו טומאה שצריך כוונה להטבילה ועכשיו רוצה אני לטהרה מעולה יכול הוא להחזיק עצמו לכל טהרה שירצה מכיון שעדיין לא טבל אלא שרגליו בלבד משוקעות במים ובכה''ג בעי כוונה מהני לו לכל מה שירצה וכי אמרי' האוכל אוכלין טמאין וכו' גופו טהור אף כשטבל בלא כוונה היינו שלא טבל אלא מטומאה זו ואין דעתו לאיזו טהרה מעולה דזה בלאו הכי א''צ כוונה מכיון שאינו אלא טומאה קלה דמדאורייתא טהור מעליא הוא:
מתניתא. דפ''ז דמקואות פליגא על ר''ש בן לקיש דתנינן התם:
מקוה שישבו ארבעים סאים מכוונות. לא פחות ולא יותר:
וירדו שנים וכו' והשני טמא. מפני שחסר המקוה על ידי טבילת הראשון:
ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים. בשעת טבילת השני:
אף השני טהור. דהמים שעל הראשון כמאן דמחברי למקוה דמו אלמא דס''ל לר' יהודה דקטפרס הוי חיבור ולרשב''ל דקאמר מודה ר' יהושע בטומאה חמורה א''כ ר' יהודה כמאן:
ועוד היא באוכל וכו'. הא נמי לא קשיא דאיכא למימר דנמי האי מתני' איירי בנטמא בטומאה קלה שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין:
מתני'. דפ''ד דמכשירין פליגא על רשב''ל דתנינן התם צנון שבמערה נדה מדיחתו במים שבמערה והוא טהור לפי שהמים המחוברין אינן מכשירין לקבל טומאה:
טמא. דכשהעלתו מן המים נכשרו לקבל טומאה מחמת מים התלושין שעליו:
ותני עלה ר' יהודה מטהר משום ר' יהושע. דאכתי הצנון מקצתו למטה במים היא והוי הקטפרס חיבור וככולו במים מחוברים דמי וכי נדה לאו טומאה חמורה היא ואפ''ה מטהר ר' יהושע משום קטפרס חיבור:
הדא. ודאי פליגא על רשב''ל ולית לה קיום למילתיה דשמעינן בהדיא דרבי יהושע פליג אף בטומאה חמורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source